רוראנבקה, בוליביה, אפריל 2019.
יום ראשון בשבוע, עולה לי על מטוס מלה פאז אל רוראנבקה, טיסה של פחות משעה שמרגישה כמו נצח ובה אני מצטער כל הדרך שדחפתי סאבווי לפני, בסוף המטוס מתיישר ולעיניי נגלים אלפי קילומטרים של ג'ונגל עבות, תחושת הבחילה מהטיסה מתחלפת בהתרגשות לקראת הרתפקה חדשה.
יוצא מהמטוס אל גל חום טרופי ואל הלא נודע.
ישר ביציאה מהמטוס עולה על טוקטוק עם חבורת בריטים, שוכח לרגע שאני בדרום אמריקה ונזכר בימי בטיול במזרח. יורדים מהטוקטוק, כולם הולכים לאותה סוכנות שאני רואה שהיא מתוירת להחריד ומוותר על הרעיון, עובר לדלת הקטנה שצמודה ונכנס לסוכנות משפחתית.
בתוך הסוכנות רואה שכל הקירות מפוצצות בהמלצות ב…עברית! לא הדבר שהכי מושך אותי בהתחלה אבל כיף להרגיש לרגע בבית לפני היציאה לג'ונגל.
מדבר עם פפה הסוכן, והוא מספר לי שמשהו גדול מתבשל.
טיול של שבעה ימים עם צרפתי ואוסטרלי, 5 ימים בג'ונגל, בונים רפסודה ואז עוד יומיים שייט על נהר הטואיצ'י, כמו יוסי הוא אומר לי בהתלהבות, כמו יוסי!
יוצא מעודד מהמפגש אבל לא ממהר להחליט, הולך לרחוב הראשי של רורהנאבקה עם כל הסוכניות, שואל, מברר, מנסה להבין מה קורה פה.
אחד הסוכנים שואל אותי, אתה באמת מוכן להישרדות מלאה? היום יום שלנו זה הישרדות מלאה אמרתי לו, והוא צוחק ומסכים בחיוך.
חוזר אחרי היום הארוך אל המיטה שלי, עושה חישובים והשוואות ומגיע למסקנה לצאת לשבעה ימים עם האוסטרלי והצרפתי.
יום שני, הולך לסגור את הטיול, קניות והכנות אחרונות, מחר כבר ישן עמוק בתוך הג'ונגל.
יום ראשון בטיול, יוצאים לדרך – אני, ג'רי, לאו וחוסה המדריך.
יום קצר של כמה קילומטרים, מתרגלים למשקל, להליכה, לעובדה שאת השבוע הקרוב אנחנו נעביר בצורה שונה ממה שהכרנו עד היום, החיים בג'ונגל.
מגיעים אל חלקה טובה ליד הנחל, מקימים את המחנה הבסיסי שלנו.
מבשלים ארוחת ערב ולאחריה מתכנסים כולם לבקשת חוסה המדריך לטקס רוחני קטן, בו אנחנו מבקשים את העזרה של הפאצ'המאמה, האמא של הטבע, שתעזור לנו לעבור את הימים הבאים בהצלחה, בשלום, וכל אחד מוסיף בלב עוד משהו קטן שהיה רוצה להשיג בשבוע הזה.
כמה שהיינו צריכים את הטקס הזה, תגלו בהמשך הדרך.
צופים מעט בכוכבים והולכים לישון ברעש מטורף, בג'ונגל החיים לא נעצרים גם בלילה.
בוקר היום השני, מקלחת מרעננת במי הנהר ותה לארוחת בוקר, יוצאים לדרך.
היום כבר אנחנו נכנסים לעומק הג'ונגל, לומדים על הצמחים ועל סגולותיהם, אוכלים נשנושים ממה שמוצאים בדרך ושותים מים מעצים מיוחדים שהמדריך חוסה מלמד אותנו שבתוכם יש מים טהורים, לא יאמן כמה אוצרות יש בטבע.
עלייה מאתגרת של כמה קילומטרים לקראת סוף היום שקצת מקשה על החבר האוסטרלי שלנו שלא מנוסה בטרקים אבל בעבודת צוות וחלוקת משקל מחודשת עוברים את זה, מגיעים למחנה של היום השני.
במחנה מחכה לנו הפתעה מעניינת, עכביש טרנטולה, חוסה ישר קופץ על המציאה ומסמם אותו עם עשן סיגריות, ואנחנו מצטלמים עם העכביש האימתני.
ארוחת ערב טעימה בתוספת פטריות שאספנו היום בדרך, והולכים לישון.
יום שלישי בג'ונגל, כל מה שהיה לפני הג'ונגל נראה ומרגיש מאוד רחוק, אנחנו עמוק בתוך ההרתפקה וחושי ההישרדות מתחדדים. מתחילים הליכה מאתגרת בנחל, פרפרים מדהימים, עקבות של יגואר, וירוק בכל פינה. לקראת אחר הצהריים אנחנו מתמקמים ליד נחל ומקימים מחנה מוקדם, היום אנחנו מתחילים לעבוד בשביל האוכל והולכים לדוג, אחרי שעות של ניסיונות זה מגיע, מנטה ריי. רגע, מנטה ריי?? מי אוכל את המדוזה עם עיניים הזאת, אם תשאלו את חוסה, אנחנו.חוסה ממהר להרגיע אותנו, חותך אותו במקצועיות, עוטף אותו בעלה שהוא קוטף מאחד העצים ומבשל לנו מעדן מלכים, הג'ונגל לא מפסיק להפתיע, והשליטה של חוסה בו גורמת לך להבין שיש עולמות שלמים של ידע שאתה בתור בן אדם שגדל בעולם המודרני פשוט לא מכיר, וואו.
יום רביעי, קמים כבר לרגליים תפוסות אבל ממשיכים במסע.
הליכה בנחל שהופך לאט לאט ליותר רחב, ומדי פעם עוברים בקיצורי דרך ביער עצים בלתי נגמר, איך חוסה מצליח לדעת איפה הוא, אלוהים יודע. בתוך הקטעים של העצים מתגלים לנו קופים ונחשים, ספר הג'ונגל בלייב.
בלילה מקימים מחנה על שפת הנהר הרחב, נהנים מהעובדה שמחר היום האחרון להליכה והולכים לישון מאוחר, שיחות אל תוך הלילה, צילומי לילה וקצת אש.
יום חמישי, יום אחרון של הליכה, אוספים כוחות מחדש, הג'ונגל כבר מרגיש הבית, הזמן עושה את שלו. הליכה יחסית קצרה היום, יותר זמן לעצור ולהינות מהדרך, אחרי מספר שעות בהתרגשות עצומה מכריז חוסה, חברים תסתכלו קדימה, עוד 500 מטר אנחנו מתחברים אל הנהר, האגדה, המיתוס, נהר הטואיצ'י! מרימים את הראש שמונח על הכתפיים העייפות ורואים אותו במלוא הדרו וכוחו, הסרט של יוסי רץ מול העיניים ומבינים שעשינו את זה, ההליכה נגמרה.
בלילה האחרון, לקראת יומיים קלים יחסית פיזית, אנחנו יוצאים לגלות את הג'ונגל השונה, הג'ונגל של הלילה. הליכה של שעתיים בשקט מופתי ודריכות שיא עם המצלמה מספקת לנו רגעי טבע מדהימים וכמעט מפגש עם יגואר שאותו אנחנו שומעים רץ לידנו אבל לא מספיקים לראות ליותר משנייה.
יום שישי למסע, קמים בבוקר וחושבים שהקטע הפיזי כבר מאחורינו, אבל חוסה המדריך ממהר להסביר לנו שלפני שנעלה על "שיט תענוגות" על נהר הטואיצ'י יש בפנינו אתגר אחד אחרון – בניית רפסודה ממה שהטבע מספק לנו בלבד.
מלאי מוטיבציה אנחנו יוצאים עם חוסה לחיפוש אחרי עצי הבלסה, עצים קלים אך חזקים שנותנים מענה מושלם. אחרי הליכה קצרה אנחנו מגיעים לאזור עם מספר עצים גדולים ומתחילים לכרות את העצים עם המצ'טות שלנו, שהפכו כבר במהלך הימים להיות חלק מהיד.
אחרי הורדת העצים חשבנו שהעבודה נגמרה אבל חוסה עם חיוך ממזרי מצנן את ההתלהבות ומתחיל להראות לנו איך לקלף את הקליפה של העץ.
אחרי שלוש שעות שבהם הורדנו 8 עצים, 2 לכל בן אדם, אנחנו מזרימים את העצים במורד הנהר הרדוד עד לחיבור עם נהר הטואיצ'י שם אנחנו מעלים את בולי העץ אל החוף האחרון מספר מטרים מהנהר ובזמן הזה חוסה דאג להתרוצץ בג'ונגל ולהביא לנו חבל שהוא מכין מעץ דקל, לא להאמין שכל זה נמצא בטבע.
הגיע השלב הכיפי, בהדרכת חוסה אנחנו לומדים לעשות את הקשרים בכיוון הנכון ומחברים את הרפסודה במקצועיות. לאחר שעה של הרכבה אנחנו מוכנים, או לפחות חוסה אומר שאנחנו מוכנים, כי אני האוסטרלי והצרפתי מסתכלים אחד על השני ולא ממש מאמינים שאנחנו עולים על נהר הטואיצ'י עם עצים שחתכנו רק לפני שעתיים…אבל גם אף אחד לא ממש מעז להגיד משהו ולהרוס את יצר ההרפתקניות שבוער בכולנו.
מעלים את הציוד וקושרים טוב, דוחפים את הרפסודה לנהר והנה הגיע הרגע.
לפני כמעט שבוע ירדתי מהמטוס ופפה מהסוכנות אמר לי שאני הולך להיות על הטואיצ'י עם רפסודה כמו יוסי, והנה אני כאן, ממש כמו יוסי.
וככה אנחנו משייטים לנו בנהר, חותרים בזוגות ומתחלפים כל חצי שעה, רואים את הג'ונגל הירוק מבחוץ ונהנים מהרוגע והנוף, בדרך רואים סירת מנוע של תיירים שעושים מה שמכונה ג'ונגל נסיכות והם מסתכלים עלינו בשוק ובטח תוהים לעצמם אם שלושה תיירים נחטפו על ידי אינדיאני…
וכך עוברת כבר שעה על נהר הטואיצ'י, זרמים חזקים מדי פעם אבל מרגישים בנוח ושולטים ברפסודה, שום דבר לא מכין אותנו למה שעתיד לבוא. שעה וחצי לשיט הרפסודה אני וג'רי האוסטרלי מחליפים את לאו וחוסה והנהר נראה רגיל, אבל אחרי מספר דקות אני רואה שיש לפנינו משהו מוזר, זרם חזק במיוחד, אנחנו כבר אחרי כמה ימים בג'ונגל ולא ממהרים להתרגש מכל שטות אבל ככל שאנחנו מתקרבים לזרם אני מבין שאולי יש כאן משהו גדול, אני בא להגיד לחוסה שכבר הבין בעצמו שאנחנו בבעיה וצועק לנו בכל הכוח
לחתור שמאלה חזק ולברוח מהזרם, הלחץ עולה וארבעתנו מנסים בכל הכוח, אבל זה כבר מאוחר מדי.
נסחפים לזרם חזק ימינה שבו כבר אין לנו שליטה על הרפסודה, אנחנו נתונים ביד הגורל, והגורל מכניס אותנו לזרם חזק שמאלה שמוביל רק למקום אחד, אי עצים ענק שצף באמצע הנהר, גוש עצים גדול שהולך ומתקרב כל שנייה במהירות מסחררת ואני באותם רגעים לא יודע למה לצפות, האם אני אעוף על האי ואקבל מכה? האם נעוף לנהר הגועש ונטבע? אי ודאות של כמה שניות שבהם החיים חולפים מול העיניים ואתה לא יודע מה עומד לקרות לך.
ואז זה קרה. אנחנו נתקלים בגוש העצים הצף במהירות.
גרי חוסה ולאו שהיו בחלק המרכזי של הרפסודה נתקעים בגוש העצים עם הרפסודה ומצליחים לעלות בבטחה על גוש העצים.
אני, עם טיפה פחות מזל, נמצא בחלק האחורי של הרפסודה שלא נתקע בגוש העצים ועף למים, נאחז ברגע האחרון ברפסודה ולא מבין את גודל הסכנה, אני בולע מים ומתחיל לטבוע ואם אני עוזב את היד הרועדת שלי אני נכנס בזרם מתחת לאי עצים שכנראה לא הייתי יוצא ממנו.
אבל אני לא מבין את המצב וצועק לחברים שלי, My water bag!!! כן, אני על סף מוות ודואג לזה שהשלוקר שלי עומד ליפול לנהר ולהיעלם לנצח…החברים למסע קצת יותר צלולים וצורחים עליי להביא להם יד ולעלות לאי העצים, אני מושיט יד והם מרימים אותי ביחד, זהו זה, כולנו בטוחים על אי העצים.
אחרי דקה של התאוששות והבנה של מה קרה לנו, אנחנו כמו שורדים אמיתיים כבר מתכננים את מה עושים הלאה.
חוסה כמו ילד ג'ונגל חסר דאגות מכריז שממשיכים במסע, אני עדיין בטראומה ולא מגיב אבל הצרפתי והאוסטרלי שרואים איך הרפסודה שלנו תקועה בזרם צועקים על חוסה ואומרים לו שהמסע נגמר ואנחנו נסתכן במוות אם נמשיך, חוסה מתקשה להאמין שהרפסודה האגדית שלו נכשלה במסע אבל אחרי מספר שכנועים הוא מסכים וכולנו מבינים, המסע נגמר.
אנחנו מעלים את הציוד הרטוב מהרפסודה, ותוהים לעצמנו, מה עכשיו? אנחנו על סף חושך, אין לנו אוכל, כל הציוד רטוב ואנחנו באמצע הנהר בלי יכולת להגיע לאף גדה.
אחרי מספר דקות של מחשבה הגורל החליט בשבילנו.
זוכרים את הג'ונגל נסיכות? אז הנה הוא חוזר והפעם בתור המושיע הראשי! סירת המנוע של הסיור הורידה את התיירים וחזרה לכיוון רוראנבקה.
האחראי על הסירה ראה אותנו על אי העצים ומיד נחלץ לעזרתנו.
וככה, אחרי שישה ימים בג'ונגל במקום שבע, על סירת מנוע, אני ג'רי לאו וחוסה עושים את דרכינו בשקיעה על נהר הטואיצ'י, מוקירים את הזכות לחיים ומלאי חוויות חדשות לתרמיל.
אז מה ניקח מסיפור הדרך הזה?
את מספר הטלפון של המדריך חוסה -59173097859+
הג'ונגל הוא מקום מדהים ובית ספר לחיים, אם אתם יכולים אל תלכו על טיול נסיכות ותאתגרו את עצמכם עם סמי הישרדות או הישרדות
צריך לדעת מתי לעצור, וגם אם המדריך בטוח בעצמו ורוצה להציל את המצב תדעו לעמוד על שלכם ולהגיד לו שאתם רוצים לעצור כאן.
שובר גלים - דרום אמריקה בדרך שלך 
כתיבת תגובה