אושואיה – ינואר 2019
דירת איר בי אנד בי, אני עדן ורותם, סוף סוף אנחנו כאן, סוף העולם.
הדרך לא הייתה פשוטה, רק לפני יומיים היינו בשדה התעופה בבואנוס וביטלו לנו את הטיסה בגלל שביתת טייסים
אבל זהו, תחושת ההרפתקנות מתחילה לצאת החוצה, מתחילים את הטיול הגדול.
פורקים את הציוד ופותחים את המוצילר, מחליטים פה אחד, יום ראשון בטיול, בוא נלך על המוכר, הידוע, בואו ללגונה אסמרלדה.
מסתכלים על המפות וההמלצות ואז אמרתי לבנות, תקשיבו, אולי זה מטורף על ההתחלה אבל בואו ננסה לקחת טרמפים, הרי אני יודע ספרדית ואנחנו בנים בנות, מה יכול להשתבש? קצת היסוסים, בכל זאת יום ראשון בטיול, אבל הולכים על זה.
יוצאים באוטובוס אל היציאה המזרחית מאושאויה ומחכים.
זה סופש והרבה מכוניות חולפות על פנינו, מטיילים ארגנטינאים עם מוזיקת רדיו חזקה ותה מטה ביד.
אחרי רבע שעה עוצרת לנו גברת ושואלת לאן, עונים לה לגונה אזמרלדה והיא עונה בחיוך, תעלו, אקח אתכם.
מבסוטים עם חיוך גדול עולים אל האוטו ומתחילים סמול טוק רגיל על החיים.
מאיפה אתם, מה עושים בחיים ותכלס, שיחה מאוד רגילה, עד לרגע אחד שבו משתנה הכל.
הגברת שואלת, מחכה לכם בלגונה מישהו?
אני עונה לה שלא ושואל למה…
תקשיבו, אנחנו מכירים קצת זמן אבל יש לכם אנרגיה טובה ואתם מקסימים, אני הולכת עכשיו לבית קיץ של המשפחה שלי על האגם, יום הולדת לאמא שלי, ארוחה טובה, נוף עוצר נשימה, רוצים להצטרף?
מה, אנחנו? זה טוב מדי בשביל להיות אמיתי, מתייעץ עם הבנות.
שמבקשות ממני להבין יותר פרטים.
הפרטים מתבהרים, אנחנו מבינים שלא עלינו על טרמפ רגיל, זו לא סתם גברת, זו גברת פרננדז.
פרננדז זה שם ספרדי, נצר לכיבוש הספרדי ששלט בכל דרום אמריקה, ואנחנו? עם בת משפחה ונצר למי ששלט על כל האדמות של אושאוייה, וחוקית שולטת בהם גם עד היום.
אז הבנו את הפרטים והחלטנו, אם פרננדז מזמין אותך, אתה לא מסרב.
הנסיעה מפה הופכת למאוד משעשעת.
כמעט כל אגם, יער או חלק לא מיושב היא אומרת בגאווה, של המשפחה שלי.
אנחנו זוכים לסיור vip ולפני שנגיע לבית הקיץ של ההורים אנחנו עוצרים בכפר קטן לעשות קניות ושם אין אדם שלא עוצר ללחוץ לגברת פרננדז יד, ואנחנו כבני לוויתה זוכים לתשומת לב יוצאת דופן.
ופרננדז שלנו, ממש לא מתרגשת מהמעמד ומתייחסת אלינו כשווים, קונה לנו מחזיק מפתחות כמזכרת
ומאפה מהמאפייה המפורסמת של הכפר.
יוצאים מהכפר בחזרה אל בית הקיץ והנסיעה עוברת דרך כביש צדדי, אגמים עצומים, חופים,
נופים עוצרי נשימה.
אחרי כל הטוב הזה, מגיע רגע האמת, נכנסים לשמורה נעולה ואחרי נסיעת שטח של כמה דקות מגיעים אל בית המשפחה.
נכנסים אל בית העץ החמים ומקבלים חיבוקים ונשיקות חמות עוד יותר, אפשר להבין מאיפה החינוך של גברת פרנדדז הגיע, מהרגע הראשון, מפזרים עלינו אהבה.
אחח משפחת פרננדז, ספרדים של פעם.
משפחה גדולה ומצחיקה עם דעות קדומות על כל מי שהוא לא הם.
שעות ארוכות של שיחות על תרבויות, סלנג ארגנטינאי, משחק קלפים מורט עצבים, פויקה טעים במיוחד וחגיגות יומולדת.
אנחנו לא ממש שמים לב לשעה כי באושאויה לא מחשיך עד 12 בלילה!
לקראת לילה, הגיע הרגע, חוזרים אל המציאות, ועם אותו הרכב שעצרנו לפני 12 שעות בפאתי אושאויה, חוזרים לעיר ואל המציאות, אבל חוזרים טעונים באנרגיה ובחוויות מדהימות.
ככה מתחילים טיול.
אז מה ניקח מהסיפור דרך הזה?
טרמפים, במיוחד באושאויה: חסכוני, מיוחד, דרך להכיר את המקומיים, באחריות כמובן!
להישאר גמישים ופתוחים: אל תהיו עם לוז צפוף שמסודר יום יום, אם היינו צריכים לראות את הלגונה אזמרלדה באותו יום, היינו מסרבים בנימוס ומפספסים את החוויה המדהימה הזו
שובר גלים - דרום אמריקה בדרך שלך 
כתיבת תגובה